איגוד עובדות הסיעוד בישראל

כותבים פלאייר ראשון באנגלית, ואז מתרגמים אותו לשבע שפות: טגאלו (פיליפינית), הינדי, נפאלי, סינהלה (סרי לנקית), רוסית, רומנית ועברית.

העלון מתחיל: "סולידריות בין אדם לאדם, עובד לעובד ובין כלל העובדים בעולם הוא הערך הבסיסי שמאחד אותנו "

ככה יצאנו לדרך לפני חודשיים. מטרה ראשונית: לחלק 5000 עלונים ולשמוע מה התגובות בשטח.

כדאי שנבין את תנאי ההעסקה של העובדות האלה: עובדות הסיעוד משלמות דמי תיווך של כעשרת אלפים דולר כדי להגיע לישראל. בהגיען הן נמצאות בבית המטופל 24 שעות ביממה, כל השבוע פרט ל- 24 שעות הפסקה. השכר הממוצע הוא כ- 3200 שקל.

ביטוח לאומי, שמשלם קצבת סיעוד לקשישים, מעביר את הקצבה לעובד דרך חברת כוח אדם שחותכת כמעט חצי. כך יוצא שגם העובדת מרוויחה פחות, וגם המטופל הקשיש משלם יותר.

התחלנו מלאים בחששות: ניסיון איגוד של מהגרי עבודה בישראל עדיין לא הצליח, העובדות מאוד חוששות ומפוחדות לדרוש את התנאים המינימליים, מפחדות לפוטר ואז לאבד את הויזה. לפעילות הרציניות אין מספיק זמן לתפעל מערכת כזאת ב- 24 שעות ההפסקה שיש להן בשבוע.

מצד שני ידענו שהקהילות מאוד חזקות ומגובשות ושהמצב חייב להשתנות.

יצאנו לדרך, קבוצות של פעילות מכל הקהילות, יחד עם מלווים ישראלים מ"כוח לעובדים", איגוד עובדים דמוקרטי המאגד עובדים ממגוון תחומים בארץ: מנחי האוני' הפתוחה, מטפלות משפחתוני התמ"ת, מטפלי כללית רפואה משלימה ועוד. ופעילים מארגון "תבל בצדק" שעובדת עם הקהילה הנפאלית בארץ.

נכנסים לדירות של העובדות, מדברים בכנסיות, מארגנים אירועים ואסיפות ומפיצים את בשורת האיגוד. הפעילות אומרות לעובדות "אם עד היום, כל פעם שיש לנו בעיה אנחנו הולכות ל"קו לעובד", כשיהיה לנו איגוד, נוכל כקבוצה לדרוש את מה שמגיע לנו". בחודש הראשון הפצנו את הבשורה, ובזה הצלחנו.

בחודשים הקרובים צפויה לנו עבודה רבה וקשה. קבוצות עבודה בירושלים, ת"א וחיפה מתארגנות. כנס גדול בגן סאקר בי-ם יתקיים ב- 24/10 ובחירות לסניף בת"א יתקיימו בעוד כחודש.

מטרת הקבוצות אחת: להגיע ולצרף כמה שיותר חברות חדשות לאיגוד. כולם מוזמנים להצטרף לעשייה החשובה והאמת, גם מאוד מהנה.

בברכת סולידריות

אופיר טובול, רכז ההתאגדות

ליצירת קשר:

אופיר (ת"א) 054-6217282

נגה (י-ם) 0547387277

אריה (חיפה) 0527386868

הפלאייר המהמם של פסטיבל הדיוואלי בפארק

להעביר לחברים!!!

טיהאר- דיוואלי בפארק שבת 17/10

הקהילה הנפאלית וההודית בישראל, המונות ביחד כעשרים אלף איש, מזמינים אתכם לחגוג את "חג האור" ההינדי. דיוואלי וטיהאר הם הפסטיבלים הכי גדולים ומרשימים בהודו- נפאל ונהוג לחגוג אותם בחוצות העיר.

בתוכנית:
אוכל הודי-פנג'אבי שיחולק בחינם תרומת הקהילה הסיקהית
מופעי מוזיקה ומחול
דוכני עבודות יד
מיצגים תרבותיים מהודו ונפאל

ובעיקר המון שמחה, נדיבות ואהבה ללא גבולות

כולם מוזמנים!

אירועים קרובים באירגון היוזמה

שבת ה- 3 לאוקטובר: בשעה 4 סדנת מסיק והכנת זיתים בגינה הקהילתית ומיד לאחר מכן- בערך בשמונה- מסיבת רחוב מאולתרת בפארק לוינסקי.

שבת ה- 17 לאוקטובר משעה 4 בפארק לוינסקי : הקהילה הנפאלית וההודית בישראל, מזמינות אתכם לחגוג את חג הטיהאר-דיוואלי.

בתוכנית:
אוכל הודי-פנג'אבי שיחולק בחינם תרומת הקהילה הסיקהית
מופעי מוזיקה ומחול
דוכני עבודות יד
מיצגים תרבותיים מהודו ונפאל

ובעיקר המון שמחה, נדיבות ואהבה ללא גבולות

חוץ מזה, כל שישי בערב ושבת בערב מסתובבים ורושמים אנשים לאיגוד המטפלות הסיעודיות בישראל.

כתבו עלינו בעיתון

הידיעה הראשונה על ההתאגדות

הכתבה הארוכה בסופשבוע מעריב

סקירה של האירוע הגדול בוואינט

סקירה ותמונות של האירוע הגדול במעריב

אמביקה

די לעבדות!

מגורי עובדים זרים: קרטונים ומשטחי עץ מכוסים בניילונים ביה"ד הארצי דחה את ערעור "ניר עם כהן ירקות" ומנהליה על הרשעתם בהעסקת עובדים זרים שלא כדין ובתנאים מחפירים ועל הקנסות בסך 1.46 מיליון שקל שנגזרו עליהם ■ "מגורי העובדים לא היו ראויים לבעלי-חיים"

סרטון מזעזע בנושא דמי התיווך- ערוץ 1

מאמר של חנה זוהר בנושא החזרת הסדר הכבילה
החלטה חדשה שתאפשר לסלק עובדים זרים מבלי שיוכלו לתבוע את זכויותיהם, מצטרפת למדיניות הניצול הישראלית

היוזמה הנפאלית- רקע מטרות ותוכניות לעתיד

בארץ נמצאות כיום כ- 17,000 נשים נפאליות שעובדות בסיעוד בבתים של משפחות ישראליות. אוכלוסיה זאת היא אוכלוסיה מוחלשת מכמה סיבות:
א. דמי התיווך שהנשים נדרשות לשלם כדי לקבל אשרת עבודה, שמגיעים כיום ל- 10,000$ לעובדת (ע"פ החוק מותר לקחת עד 700$). כדי לשלם את הסכום הן נדרשות למשכן וללוות כספים בנפאל, ובד"כ בשנה-שנתיים הראשונות לעבודתן בארץ, הן עובדות כדי להחזיר את החוב. בתקופה הזאת הן נמצאות במצב סיכון גבוה לניצול והן לא מסוגלות להסתכן בעזיבת המעסיק, גם אם הן סובלות מניצול ופגיעה קשה בזכויות.

ב. מחסור בהכשרה, אכיפה וטיפול: מדינת ישראל, שמנפיקה את אשרות העבודה, לא לוקחת אחריות על התהליך אלא מעבירה את האחריות לסוכנויות פרטיות שמעוניינות רק ברווח הכספי. הנשים מגיעות ללא הכשרה בסיסית בתחום הסיעוד, ללא ידיעת דבר על השפה והתרבות הישראלית. אחרי שהן מגיעות אין גוף רשמי וממוסד שאחראי לאכוף את תנאי העבודה, לדאוג לתנאים הבסיסיים של קיומן, לדאוג לזכויות רפואיות ואחרות.

ג. חוסר היכרות של הנשים עם חוקי העבודה, אי ידיעת השפה, חוסר נגישות אל מול הגופים הממשלתיים והפרטיים המטפלים בענייניהם.

ד. פגיעה קשה בזכויות: העובדות נמצאות מעשית בעבודתן 24 שעות ביממה ומקבלות שכר עבור 8. הן מקבלות חופשה רק למשך 24-26 שעות בשבוע (במקום 36 כמתחייב בחוק) שבמקרים רבים גם לא מנצלות אותה. הטבות בסיסיות נוספות כמו דמי הבראה, פיצויי פיטורים וחופשת לידה ברוב המקרים לא ניתנים.
במקרים רבים חברות הסיעוד מוסרות לעובדות מידע שקרי או שגוי בדבר זכויותיהן, ועובדים רבים אינם יודעים מהו שכר המינימום, כמה חופשות מגיע להן ויתר הזכויות הכתובות בחוק.

ה. יחסים עם המשפחה ומדינת המוצא: מאחר והכספים שמרוויחות הנשים מגיעים ישר למשפחה במדינת המוצא והנשים אינן שומרות בד"כ כסף לעצמן, התלות בגבר (שנהנה מעבודת האישה) נשארת כפי שהייתה. קיים אף אחוז גבוה מאוד של גירושין ושל ניתוק מהמשפחה והקהילה בנפאל. נשים רבות מעדיפות לבסוף לא לשוב חזרה לארצן אלא להישאר בישראל או לעבור למדינה מערבית אחרת. הנשים שכן מחליטות לחזור למדינת המוצא סובלות מטראומה בשל חזרה לכפר ולחיים משפחתיים אחרי כמה שנים שחיו באורח חיים אינדיבידואליסטי יחסית.

ו. תחושת חולשה, זרות ובדידות: פעמים רבות הנשים נתקלות ביחס מזלזל מצד המשפחה שאצלה עובדות. נשים רבות לא זוכות להחליף מילה עם אדם שבוע שלם, להיות "המשרתת של המשפחה" ואף במקרים רבים מוטרדות מינית ע"י בני משפחה.

ז. שירותי בריאות: חברות הביטוח וקופות החולים מערימות קשיים ביורוקרטיים על נשים וגברים חולים. לעתים הם אינם זוכים לטיפול לו הם זכאים, או למימושן של זכויותיהם הרפואיות והסוציאליות עקב חולי או בעייה גופנית או נפשית.

מטרות היוזמה:

1. לשפר את מעמדן של הנשים הנפאליות ותוך כדי, שאר מהגרי העבודה בישראל, הן ברמה הקהילתית והפרטנית והן ברמה הארצית- מנהלית.

2. לשפר את הקשר האישי בין ישראלים לנפאלים ולעזור לערבב בין התרבויות.

3. לתת מענה פרטני לבעיות של נשים בקהילה, יחד עם שאר אירגוני הסיוע.

4. ללוות את קבוצת "קול האישה הנפאלית" המורכבת מנשים מובילות בקהילה.

מה עשינו עד כה:

1. גינה קהילתית משותפת יחד עם הנשים ויחד עם תושבי שכונת שפירא בדרום ת"א. בגינה נפגשים אחת לשבוע, מקיימים אירועי תרבות וסדנאות אקולוגיות.

2. יזמנו את תחילת ההתאגדות המקצועית של עובדות הסיעוד במסגרת "כוח לעובדים- איגוד עובדים דמוקרטי".

3. קורסים מקצועיים לקבוצות נשים אחת לשבוע, בנושא בריאות, העצמה ועוד.

4. גיוס פעילים ומתנדבים לעבודה עם הקהילה כמלווים וכאנשי קשר הן מבוגרי תבל בצדק והן אחרים.

5. הפניית נשים לאירגוני הסיוע- רופאים לזכויות אדם, קו לעובד, מסיל"ה ועוד.

6. טיולים ברחבי הארץ בימי חופש של נשים, יוצאים פעם בחודש.

תוכניות לעתיד:

1. הקמת סניפי עבודה בי-ם, באר שבע וחיפה לאירגון "קול האישה הנפאלית" שכרגע מרוכזים בעיקר בת"א.

2. הפקת ערב תרבות נפאלית שאליו יוזמנו גם משפחות המעסיקים של העובדות.

3. הפקת חוברת מידע לחלוקה לעובדות, שבו יהיה מידע על זכויות, על אירגוני הסיוע ועל הפרוייקטים שלנו.

4. קורס הנחיית קבוצות העצמה מקצועי שיועבר לקבוצת נשים. לאחר הקרוס ינחו הנשים קבוצות נוספות. הקורס יקנה למשתתפות תעודה מקצועית וירחיב את הפעילות למשתתפות חדשות.

5. פרוייקט ראיונות אישיים ואיתור צרכים בקהילה.

6. שיתוף פעולה עם "תבל בצדק" בנפאל: תוכניות עם עובדות שחוזרות למדינה- הקמת קואופרטיבים, עבודה קהילתית וכו'.